תאורית החשיבה המוסיקלית

תיאוריית החשיבה המוסיקלית פותחה על ידי פרופ' אדווין גורדון במהלך שנות ה-80 בארה"ב.  
היא עוסקת בשאלה כיצד ילדים לומדים מוסיקה מגיל ינקות ועד בכלל.


הנחת היסוד היא שכפי שכל אדם נולד עם היכולת ללמוד את שפת אמו, כך גם קיימת בו היכולת ללמידת שפת המוסיקה. כמו בתהליך רכישת השפה, מוטב להתחיל לחשוף את הילד לכמה שיותר סגנונות, סולמות, ומקצבים שונים ומורכבים מגיל צעיר, וכך לפתח את יכולתו המוסיקלית בשלבים מאוחרים יותר ולשארית חייו כבוגר.
 
היכולת קיימת בכל אחד ועלינו ליצור סביבה תומכת ומעשירה מינקות.
  
"תיאוריית החשיבה המוסיקלית"  Music Learning Theory -

קישוב (Audiation)
שמיעה פנימית, היכולת לחשוב מוסיקה גם כשהיא אינה מתנגנת בפועל. 

המוסיקה היא שפה
השוואת רכישת שפת המוסיקה לשלבי רכישת שפת אם אצל תינוקות: חשיפה, הבנה, והבעה. (תירבות, חיקוי, והטמעה)  

חשיבות הגיוון
חשיפה לסגנונות, סולמות, ומקצבים שונים, מגיל צעיר ככל האפשר כדי להרגיל את האוזן למורכבות השפה מתחילת החיים.

התאמה לשלב ההתפתחותי בו הילד נמצא
פירוק לתבניות, שימוש בהברות פתוחות אותן הילד מכיר ומסוגל לייצר, וחזרות.

דגש על ה"מתווך האנושי"
המורה/ ההורה מהווה את תפקיד המתווך בין התינוק לבין המוסיקה. על כן חשוב קשר עין, קול, מגע, והקשבה הדדית.  
 
תנועה
שימוש במושגים של לאבאן: תנועה, מרחב, משקל, וזמן, לצורך המחשה (Flow, Space, Weight, Time).
 
"דרך המוסיקה לומד הילד להכיר את עצמו, את הזולת, ואת החיים כשלעצמם. אך יותר מכל, דרך המוסיקה הוא לומד לפתח את הדמיון. ללא מוסיקה החיים יראו חשוכים. לא עובר יום בעולמו של ילד מבלי ששמע או חווה מוסיקה, ולכן יהיה זה יתרון גדול עבורו אם יוכל גם להבין אותה באופן מעמיק."
 (פרופ' אדווין גורדון, 1990)